הנה ישכיל עבדי וירום ונשא וגבה מואדה כאשר שממו
עליכה רבים כן משחתי מאיש מראהו ותוארו מבני האדם
כן יזה גואים רבים עליו וקפצו מלכים פיהמה כיא את אשר
לוא סופר להמה ראו ואת אשר לוא שמעו התבוננו
The above is how the Great Isaiah Scroll begins the fourth servant song of Isaiah. Grammatically, there is a problem with וירום. Orthographically, there are problems here with מאודה (for מאוד — why is there a heh there?!), עליכה (for עליךָ — at least I can understand the heh here), גואים (for גוים — where did that aleph come from?), פיהמה (for פיהם — how would one even pronounce that final heh??), and להמה (for להם — at least this form exists elsewhere). I also wonder why we have בני האדם rather than the perfectly sensible בני אדם of the MT.עליכה רבים כן משחתי מאיש מראהו ותוארו מבני האדם
כן יזה גואים רבים עליו וקפצו מלכים פיהמה כיא את אשר
לוא סופר להמה ראו ואת אשר לוא שמעו התבוננו
We would expect either ורם “and he will be exalted” or ירום “he will be exalted” (as in the MT) [both future tense] instead of וירום (which sounds like it would be vav-consecutive, וַיָּ֫רָם “and he was exalted” [past tense]). I mean, there is the option of a jussive for וירום “and let him be exalted,” but that is clearly not the meaning, which makes this word non-grammatical for biblical Hebrew, although the rabbinic Hebrew that was beginning to emerge could have that form as a future.